היציאה היא לא משהו שמחשבים תוך כדי שהעסקה רצה. מחליטים עליה לפני הכניסה, יחד עם כל השאר, ואז מבצעים. כמעט כל בעיית יציאה היא בעצם בעיית תכנון שנדחתה לרגע הגרוע ביותר האפשרי.
לקלוע לכיוון הנכון זה החלק שאנשים מתרגלים. היציאה היא החלק שקובע כמה היה שווה הכיוון הנכון.
לצדוק ובכל זאת להפסיד
מצאתי מה שנראה כמו כניסה מושלמת עם RSI ו־Vortex, ואז מיהרתי בחלק שהיה חשוב לא פחות. בחרתי משך זמן קצר יותר ממה שהניתוח שלי עצמי הצביע עליו.
המחיר זז בדיוק כמו שחזיתי. הפוזיציה שלי כבר נסגרה במהלך פולבק קצר, לפני שהוא הגיע לשם.
לצדוק לגבי הכיוון לא שווה כלום אם היציאה שגויה, ואני הקדשתי ליציאה בערך שתי שניות של מחשבה.
ככה נראות רוב טעויות היציאה. לא קריאה רעה של השוק, אלא קריאה טובה שהתבזבזה. הניתוח קיבל עשרים דקות והיציאה קיבלה שתי שניות, והחשבון משלם תמיד רק לפי היציאה.
כל עסקה צריכה שלוש יציאות, לא אחת
רוב האנשים מתכננים יציאה אחת, יעד הרווח, ומאלתרים את כל השאר. בתוכנית שלמה יש שלוש, וכל השלוש כתובות לפני שאתה לוחץ.
| היציאה | מה היא | מה קובע אותה |
|---|---|---|
| היעד | איפה לוקחים את הרווח | המבנה בגרף. הרמה הבאה, השיא הקודם, מהלך נמדד |
| נקודת הפסילה | הנקודה שבה הרעיון כבר לא נכון | שוב הגרף. לא החשבון שלך, ולא מספר עגול |
| יציאת הזמן | מתי יוצאים כי שום דבר לא קרה | התזה. אם המהלך היה אמור לקרות בפתיחה ועכשיו כבר צהריים, הסיבה להיות שם נעלמה |
השלישית היא זו שכמעט אף אחד לא כותב, ושם הולך סכום מפתיע של כסף. עסקה שלא מרוויחה ולא מפסידה עדיין עולה לך: ספרד, מימון, והקשב שאתה לא נותן לסטאפ הבא. “זה עוד לא הגיע לסטופ שלי” היא לא סיבה להישאר במשהו שהפסיק לעשות את מה שציפית.
כמה באמת עולה חיתוך מוקדם של רווחים
לקחת רווח מוקדם מרגיש הגיוני. רווח שנרשם הוא אמיתי, ויעד הוא רק תקווה. אבל התחושה הזאת עושה משהו מסוים למספרים שלך, ושווה לראות את זה כתוב.
אחוז ההצלחה שאתה צריך לנקודת איזון נקבע לפי היחס שאתה משיג בפועל, לא לפי זה שתכננת. אז אם אתה מתכנן עסקה של 2 ל־1 ובאופן קבוע לוקח חצי ממנה, לא הקטנת את הסיכון שלך. העלית את הרף שאתה צריך לעבור.
| תכננת | אתה לוקח בפועל | אחוז ההצלחה שאתה צריך עכשיו לנקודת איזון |
|---|---|---|
| 2 × הסיכון שלך | 2 × הסיכון | 33% |
| 2 × הסיכון שלך | 1.5 × הסיכון | 40% |
| 2 × הסיכון שלך | 1 × הסיכון | 50% |
| 2 × הסיכון שלך | 0.5 × הסיכון | 67% |
קרא את השורה התחתונה. סוחר שמתכנן 2R ובאופן קבוע מממש רבע מזה צריך לצדוק שתי פעמים מתוך שלוש, באסטרטגיה שתוכננה לעבוד כשהיא צודקת פעם אחת מתוך שלוש. שום דבר באסטרטגיה לא השתנה. רק היציאות.
המתמטיקה שמאחורי החילוק הפשוט הזה מוסברת בניהול סיכונים במסחר.
למה אתה ממשיך לצאת מוקדם מדי
זה נמדד. Terrance Odean חקר 10,000 חשבונות ברוקר ומצא שמשקיעים מכרו את הפוזיציות המרוויחות שלהם בשיעור של 14.8% ואת המפסידות בשיעור של 9.8%, כך שהסיכוי שפוזיציה מרוויחה תימכר היה גבוה פי 1.5 בערך מהסיכוי של פוזיציה מפסידה. בשנה שלאחר מכן, המרוויחות שהם מכרו הניבו 3.4 נקודות אחוז יותר מהמפסידות שהם החזיקו.
אז האינסטינקט הוא לא רק רגשי. הוא הפוך, הוא יקר, והוא כמעט אוניברסלי. לדעת את זה לא מכבה אותו, אבל זה כן אומר לך נגד מה לבנות.
בדרך כלל שלושה דברים מניעים אותו:
- העסקה הקודמת. אחרי הפסד, העסקה המרוויחה הבאה נסגרת מוקדם כדי שהיום ייגמר בירוק. גודל הרווח נקבע לפי העסקה הקודמת שלך ולא לפי הנוכחית.
- הצפייה. ככל שאתה צופה בפוזיציה מקרוב יותר, כך תסגור אותה מוקדם יותר. כל תזוזה נגדך היא ויכוח קטן, ובסוף אתה מסכים.
- הפוזיציה גדולה מדי. אם לא נוח לך להחזיק לאורך רעש רגיל, תמצא סיבה לצאת. זו בעיית גודל פוזיציה שמתחפשת לבעיית יציאה.
חשוב לדעת איזה מהשלושה זה, כי לכל אחד מהם תיקון אחר, ויש עוד על ההבחנה ביניהם בשליטה ברגשות במסחר.
יציאות חלקיות, בכנות
לממש חלק ביעד הראשון ולהשאיר את השאר זו הפשרה המקובלת. היא סבירה, אבל מוכרים אותה כארוחת חינם, והיא לא.
מה שהיא באמת עושה זה להקל על ההחזקה בפוזיציה, וזה שווה הרבה אם האלטרנטיבה היא לסגור את כולה מוקדם. אבל היא גם שמה תקרה על העסקאות הכי טובות שלך, אלה שמשלמות על כל השאר. אסטרטגיה שבה כמה התוצאות הטובות ביותר נושאות את כל השנה יוצאת נפסדת מכלל שחוצה אותן בחצי.
שני תנאים הופכים יציאות חלקיות להגיוניות: החלטת עליהן לפני הכניסה, ויש לך מספיק עסקאות רשומות כדי לדעת אם העסקאות המרוויחות שלך בדרך כלל ממשיכות מעבר ליעד הראשון. להחליט על יציאה חלקית ברגע שהעסקה ברווח זו לא אסטרטגיה. זו היציאה המוקדמת במיתוג טוב יותר.
מתי נכון להזיז יציאה
לא כל התאמה היא חולשה. המבחן תמיד אותו מבחן: מה השתנה, הגרף או הרגשות שלך?
| המהלך | מה זה בדרך כלל אומר | פסק הדין |
|---|---|---|
| להרחיק את הסטופ לוס כי המחיר מתקרב אליו | אתה הופך הפסד ידוע להפסד לא ידוע | אף פעם |
| לגרור את הסטופ לוס למעלה כשהעסקה זזה לטובתך | הגנה על רווח אמיתי לפי כלל כתוב | בסדר, אם הכלל נכתב קודם |
| לסגור מוקדם כי הסטאפ נשבר | הגרף לקח ממך את הסיבה שבגללה נכנסת | נכון, וזו בכלל לא יציאה מוקדמת |
| לסגור מוקדם כי זה לוקח הרבה זמן | שעמום | זו יציאת זמן, אז תכתוב אותה בתוכנית ותפסיק לאלתר אותה |
| להרחיק את היעד כי זה הולך טוב | חמדנות שקוראת לעצמה ביטחון | כמעט אף פעם. תיקח את העסקה שתכננת |
השורה השלישית ראויה להדגשה. לצאת כי הסיבה לעסקה נעלמה זה לא חוסר משמעת. בשביל זה בדיוק יש סיבה. מה שהופך יציאה למוקדמת הוא ששום דבר לא השתנה חוץ מהעצבים שלך.
איך לדעת אם היציאות הן הבעיה שלך
לא צריך לנחש. אם אתה מנהל רישום, התשובה נמצאת בשתי עמודות.
- שים את “יציאה מתוכננת” ואת “יציאה בפועל” זו לצד זו עבור עשרים העסקאות האחרונות.
- ספור כמה פעמים הן תואמות.
- באלה שלא, כתוב לאיזה כיוון הלכת: יצאת מוקדם, או החזקת מעבר לתוכנית.
אם רוב אי ההתאמות הן יציאות מוקדמות מעסקאות מרוויחות, הבעיה היא עצבים וגודל פוזיציה, לא ניתוח. אם הן יציאות מאוחרות מעסקאות מפסידות, זו הבעיה ההפוכה, והיא דחופה יותר. אם העמודה “יציאה מתוכננת” ריקה לעיתים קרובות, אף פעם לא הייתה תוכנית להחמיץ, וזו הבעיה הכי קלה לתיקון מבין השלוש, וגם הכי נפוצה.
בתבנית שבשיעור איך לנהל יומן מסחר יש את שתי העמודות האלה בדיוק מהסיבה הזאת.
שאלות נפוצות
איך אני יודע מתי לסגור עסקה?
כשמגיעים לאחת משלוש היציאות שלך: היעד, רמת הפסילה או מגבלת הזמן. אם אתה שואל את השאלה באמצע עסקה ואף אחת מהן לא הושגה, התשובה הכנה היא שלא סיימת לתכנן אותה, ואתה מסיים עכשיו, תחת לחץ, כשהכסף על השולחן.
כמה זמן כדאי להישאר בעסקה?
כל עוד הסיבה שבגללה נכנסת עדיין נכונה. זה זמן קצר יותר ממה שרוב האנשים מחזיקים עסקאות מפסידות, וארוך יותר ממה שרוב האנשים מחזיקים עסקאות מרוויחות. אם לתזה שלך הייתה מסגרת זמן, וכדאי שתהיה, מסגרת הזמן הזאת היא התשובה שלך.
מה קורה אם אני אף פעם לא סוגר עסקה?
זה תלוי במה שאתה מחזיק. פוזיציה במניות אפשר להחזיק ללא הגבלת זמן, והיא פשוט עולה ויורדת. פוזיציה ממונפת גובה מימון כל יום ויכולה להיסגר בשבילך אם המרג׳ין נגמר, ומוצר עם תאריך פקיעה נסגר מעצמו בפקיעה, בין אם היית מוכן ובין אם לא. המכנה המשותף הוא שלא להחליט זו עדיין החלטה, ומי שמקבל אותה הוא מישהו אחר ולא אתה.
כדאי להשתמש ביעד קבוע או בסטופ נגרר?
יעדים קבועים מתאימים לאסטרטגיות עם רמה ברורה בגרף שאפשר לכוון אליה, וקל יותר לבדוק אותם כי התוכנית חד־משמעית. סטופ נגרר מתאים לתנאי מגמה, שבהם המהלך יכול להמשיך הרבה מעבר לכל רמה שיכולת לציין מראש. התשובה הלא נכונה היא לעבור ביניהם באמצע עסקה, וככה מקבלים את הגרוע משני העולמות.
בקצרה
תכתוב שלוש יציאות לפני שאתה נכנס: איפה אתה לוקח את הרווח, איפה הרעיון מת, ומתי אתה יוצא כי שום דבר לא קרה. ואז תבצע אותן.
חיתוך מוקדם של רווחים לא מוריד את הסיכון שלך. הוא מעלה את אחוז ההצלחה שאתה צריך, בשקט, עד שאסטרטגיה שעבדה על הנייר מפסיקה לעבוד בחשבון. אני שילמתי על השיעור הזה, והכניסה לא הייתה החלק השגוי.