למה אני ממשיך להפסיד כסף במסחר?

אם אתה ממשיך להפסיד כסף, הסיבה בדרך כלל היא לא הניתוח שלך. היא גודל הפוזיציות שלך, כמה פעמים אתה סוחר, ומה אתה עושה בעשר הדקות שאחרי הפסד. שלושת הדברים האלה קובעים את רוב התוצאה עוד לפני שהגרף משנה משהו.

זה לא נעים לשמוע, כי זה אומר שאינדיקטור טוב יותר לא יפתור את זה. אבל זו גם חדשה טובה, כי שלושתם בשליטה המלאה שלך.

בהמשך תמצא את שש הסיבות שחוזרות הכי הרבה, איך כל אחת מהן נראית בתוך חשבון אמיתי, ודרך לגלות איזו מהן היא שלך.

קודם כול, המספר שאף אחד לא שם בעמוד הבית

בין 74% ל־89% מהחשבונות של משקיעים פרטיים מפסידים כסף. הנתון הזה לא מגיע מבלוג מסחר. הוא מגיע מה־European Securities and Markets Authority, שבדקה מסחר ב־CFD של משקיעים פרטיים ברחבי האיחוד האירופי ומצאה הפסד ממוצע ללקוח של בין 1,600 ל־29,000 אירו. בגלל זה כל ברוקר מפוקח באירופה חייב היום להציג את אחוז הלקוחות המפסידים שלו בראש האתר. לך תסתכל אצל הברוקר שלך. המספר שם.

קרא את זה כהקשר, לא כנחמה. זה לא אומר שהפסד הוא בלתי נמנע. זה אומר שרוב האנשים מגיעים ועושים את אותם כמה דברים, ולדברים האלה יש תוצאות צפויות.

1. אתה מסכן יותר מדי בכל עסקה

זו הסיבה שמחסלת חשבונות, ומי שעושה את זה כמעט אף פעם לא רואה את זה, כי עסקה גדולה אחת נראית בסדר גמור עד ההפסד החמישי ברצף.

חמישה הפסדים ברצף זה לא מזל רע. מטבע נופל על פלי חמש פעמים ברצף בערך פעם אחת בכל 32 ניסיונות. לאורך מאה עסקאות כדאי לצפות לזה, כנראה יותר מפעם אחת. אז השאלה היא לא אם זה יקרה. השאלה היא איך החשבון שלך ייראה אחרי זה.

סיכון לעסקה	מה נשאר מהחשבון אחרי 5 הפסדים	אחרי 10 הפסדים
1%	95%	90%
2%	90%	82%
5%	77%	60%
10%	59%	35%
20%	33%	11%

השורה התחתונה היא המקום שבו רוב החשבונות של מתחילים מתים. והנזק לא סימטרי, וזה החלק שאנשים מפספסים. להפסיד כסף ולהרוויח אותו בחזרה הן לא משימות באותו גודל.

אם אתה מפסיד	אתה צריך את הרווח הזה רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה
10%	11%
20%	25%
30%	43%
50%	100%
70%	233%

ירידה מהשיא (drawdown) של 50% דורשת רווח של 100% כדי לבטל אותה. אם היית יכול להרוויח 100% באופן עקבי, לא היית קורא את זה. בגלל זה העצה המקובלת היא לסכן 1% עד 2% מהחשבון בכל עסקה בודדת. אין שום קסם במספרים האלה. הם פשוט קטנים מספיק כדי שאפשר יהיה לשרוד רצף הפסדים רגיל.

הסתייגות כנה אחת: גודל פוזיציה נכון לא הופך אסטרטגיה מפסידה למרוויחה. הוא קונה לך מספיק זמן כדי לגלות איזו מהן יש לך.

2. אתה לוקח רווחים מוקדם ונותן להפסדים לרוץ

לתופעה הזו יש שם ויש מדידה. Terrance Odean חקר 10,000 חשבונות אצל ברוקר ומצא שמשקיעים מכרו את הפוזיציות המרוויחות שלהם בשיעור של 14.8% ואת המפסידות בשיעור של 9.8%. במילים אחרות, הסיכוי שפוזיציה מרוויחה תימכר היה גבוה בערך פי 1.5 מהסיכוי שפוזיציה מפסידה תימכר.

אחר כך הוא בדק מה קרה אחרי זה. בשנה שלאחר מכן, הפוזיציות המרוויחות שהם מכרו הכו את המפסידות שהם השאירו ב־3.4 נקודות אחוז. האינסטינקט לא היה רק רגשי. הוא היה הפוך.

קל להבין למה. מכירה של פוזיציה מרוויחה מקבעת רווח, ורווח ממומש מרגיש כמו משמעת. החזקה של פוזיציה מפסידה חוסכת את הצורך לרשום את ההפסד, והפסד על הנייר עדיין מרגיש כאילו הוא עוד עשוי לחזור. שתיהן החלטות רגשיות שמתחפשות לתוכנית.

הפתרון הוא לא כוח רצון. הפתרון הוא להחליט על שתי היציאות לפני הכניסה, ואז להתייחס אליהן כאל החלטות שכבר התקבלו. עוד על זה בשיעור מתי לצאת מעסקה.

3. אתה סוחר הרבה יותר ממה שאתה חושב

Brad Barber ו־Terrance Odean עקבו אחרי 66,465 משקי בית אצל ברוקר דיסקאונט בין 1991 ל־1996. השוק הניב 17.9% בשנה בתקופה הזו. משק הבית הממוצע הרוויח 16.4%. החמישון הפעיל ביותר של הסוחרים הרוויח 11.4%.

הם הפסידו 6.5 נקודות אחוז בשנה, ולא בגלל שבחרו נכסים גרועים יותר. אלה היו העלויות. כל עסקה משלמת את הספרד, בדרך כלל עמלה, ולפעמים מימון לילה. העלויות האלה ודאיות. הרווח לא. אם תסחור פי ארבעה יותר, תשלם פי ארבעה יותר על אותו יתרון (edge) לא ודאי.

ספור את העסקאות שלך מהחודש שעבר. רוב האנשים מנחשים מספר נמוך בחצי.

4. אתה מחליט איפה לצאת רק אחרי שנכנסת

לפני שאתה נכנס, שיקול הדעת שלך חופשי. שום דבר לא מונח על הכף, אז אתה יכול להסתכל על הגרף ולהגיד בכנות באיזו נקודה יתברר שהרעיון שגוי.

ברגע שנכנסת, שיקול הדעת הזה שייך למישהו שהכסף שלו על השולחן ושצופה במספר שזז. האדם הזה ימצא סיבות. הרמה לא באמת נשברה. זה רק זנב של נר. זה יחזור אחרי החדשות. אף אחת מהמחשבות האלה לא עולה לך לפני הכניסה, וזה בדיוק מה שמגלה לך מה הן.

אז כתוב שלושה מספרים לפני כל כניסה:

• המחיר שמוכיח שהרעיון שגוי. זה הסטופ לוס שלך.
• המחיר שבו אתה לוקח את הרווח.
• סכום הכסף שאתה מפסיד, במטבע שלך, אם הסטופ לוס נפגע.

אם אתה לא יכול לכתוב את שלושתם, אין לך עסקה. יש לך דעה.

5. אתה סוחר בגודל גדול יותר מיד אחרי הפסד

זה ההבדל בין חשבון שנמצא בהפסד לבין חשבון שנעלם.

באותו רגע ההיגיון נראה נכון. הפסדת 200, אז עסקה בגודל כפול מהרגיל תחזיר את זה במכה אחת. מה שקורה בפועל הוא שאתה לוקח פוזיציה גדולה יותר, על סטאפ גרוע יותר, עם פחות סבלנות, בדיוק כששיקול הדעת שלך בנקודה הכי גרועה שלו ביום. ההפסד הבא כפול, והגודל שאחריו מוכפל שוב.

הפתרון האמין היחיד הוא מכני, כי ברגע הזה שיקול הדעת שלך פשוט לא זמין. בחר כלל מראש וכתוב אותו. שני הפסדים ביום והפלטפורמה נסגרת. או הפסד יומי מקסימלי בכסף, לא באחוזים, כדי שלא תוכל להתווכח איתו.

יש גרסה קשה יותר של זה שכדאי לקרוא לה בשם. אם אתה סוחר בכסף שאתה צריך לשכר דירה או לחשבונות, אם אתה מסתיר את גודל ההפסדים שלך מאנשים קרובים אליך, או אם ההפסדים משפיעים על השינה, על העבודה או על מערכות היחסים שלך, אז הבעיה כבר לא גודל פוזיציה. מסחר יכול להפוך לכפייתי בדיוק כמו הימורים, ואותם סוגי תמיכה עוזרים. על זה כדאי לדבר עם מישהו לפני שקוראים עוד מאמר על סטופ לוס.

6. אתה לא מתעד, אז אתה חוזר על אותה טעות

תשאל סוחר מפסיד למה הוא מפסיד, ובדרך כלל תקבל תיאוריה. תבקש ממנו להראות לך את עשרים העסקאות האחרונות שלו, ובדרך כלל הוא לא יוכל.

בלי תיעוד, כל הפסד נראה כמו מקרה נפרד של חוסר מזל. עם תיעוד, הדפוס בדרך כלל ברור תוך עשרים עסקאות, ובדרך כלל הוא אחד מחמשת הדברים שלמעלה. לנהל תיעוד כזה זה הדבר הזול ביותר ברשימה, וזה גם הדבר שאנשים מדלגים עליו הכי הרבה. עוד על איך עושים את זה בשיעור ניהול יומן מסחר.

הטעויות שקורות לפני העסקה הראשונה

שש הסיבות שלמעלה קורות כולן מול המסך. יש קבוצה שנייה שכבר נקבעת לפני שאתה מבצע משהו, ומכיוון שהטעויות האלה לא נראות בזמן העסקה, כמעט אף פעם לא מאשימים אותן.

אין תוכנית כתובה

לא אסטרטגיה בראש. כתובה, במקום שבו אפשר לקרוא אותה שוב: איזה סטאפ אתה לוקח, באיזה גודל, איפה אתה יוצא, ומה גורם לך לעצור להיום. אם היא לא כתובה, אי אפשר להפר אותה. זה נשמע כמו חופש, ובעצם זו הבעיה. אי אפשר לשפר משהו שאין לו גרסה קבועה להשוות אליה.

מסחר לפי טיפים, סיגנלים וביטחון של אנשים אחרים

לעסקה שאולה אין יציאה, כי הביטחון הגיע ממישהו אחר, והוא לא עובר אליך. כשהיא הולכת נגדך, אין לך במה להיוועץ. זו גם הסיבה שכל כך קשה לעזוב שירות סיגנלים מפסיד: אף פעם לא בנית את הדבר שהיה אומר לך שהוא לא עובד.

לא לדעת כמה עולה לך סיבוב מלא

רוב המתחילים יודעים להגיד לאיזה רווח הם מכוונים, אבל לא כמה עולה להם להיכנס ולצאת. ספרד, עמלה, ומימון לילה כשהוא רלוונטי. אלה יורדים מכל עסקה, מרוויחה או מפסידה, ובגדלים קטנים הם חלק גדול הרבה יותר מהתוצאה ממה שאנשים מצפים.

אם סיבוב מלא (קנייה ומכירה) עולה	והיעד שלך הוא	העלות היא החלק הזה מהיעד שלך
$2	$20	10%
$2	$50	4%
$2	$100	2%
$5	$20	25%

השורה העליונה והשורה התחתונה הן הסיבה שעסקאות קטנות ותכופות קשות הרבה יותר ממה שהן נראות. בעסקאות כאלה אתה לא מתחרה בשוק. אתה מתחרה קודם כול בעלויות של עצמך.

לסחור בחמישה נכסים במקביל בחודש הראשון

לכל נכס יש שעות משלו, טווח תנועה רגיל משלו ותגובה משלו לחדשות. לעקוב אחרי חמישה אומר לא ללמוד אף אחד מהם. זה גם אומר שלעולם לא תדע אם שבוע מפסיד נבע מהאסטרטגיה או מהעובדה שלא ידעת שאחד מהם זז ב־15:00. נכס אחד, עד שיש לך בו חמישים עסקאות.

אם אתה רוצה את הגרסה הקצרה של כל עשר הסיבות בעמוד הזה, היא שכמעט אף אחת מהן לא קשורה לקריאת הגרף.

איך לגלות איזו מהן היא שלך

קח את עשרים העסקאות הבאות ותעד שבעה דברים. לא צריך גיליון מפואר, מחברת זה בסדר גמור.

• תאריך ונכס.
• סיבת הכניסה, במשפט אחד, שנכתב לפני שלחצת.
• הסטופ לוס והיעד שתכננת.
• איפה יצאת בפועל.
• אחוז החשבון שסיכנת.
• עמדתי בתוכנית (כ/ל): האם פעלת לפי התוכנית שלך, כן או לא.
• איך הרגשת, בשתיים או שלוש מילים.

אחר כך קרא את העשרים שוב וספור. אם אחוז הסיכון קופץ מעסקה לעסקה, סיבה מספר 1. אם ההפסדים שלך גדולים באופן עקבי מהרווחים, סיבה מספר 2. אם יש יותר שורות ממה שציפית, סיבה מספר 3. אם היציאה המתוכננת והיציאה בפועל שוב ושוב לא תואמות, סיבה מספר 4. אם הגודל קופץ אחרי שורה אדומה, סיבה מספר 5.

העמודה “עמדתי בתוכנית (כ/ל)” היא הדבר הכי שימושי בדף. היא מפרידה בין שתי בעיות שונות לגמרי. אם עמדת בתוכנית ובכל זאת הפסדת, הבעיה היא האסטרטגיה. אם לא עמדת בה, האסטרטגיה אף פעם לא נבדקה, ולשנות אותה לא ילמד אותך כלום.

תשעת החודשים שבהם האשמתי את הדבר הלא נכון

העברתי כמעט תשעה חודשים בהפסדים, ורוב הזמן הזה הייתי בטוחה שהבעיה היא האסטרטגיה. כל רצף הפסדים שלח אותי לחפש אסטרטגיה טובה יותר. אינדיקטור אחר, סט כללים אחר, משהו שלא שבור.

האסטרטגיה לא הייתה מה שהיה שבור. לא היה שום ניהול סיכונים. לא היה לי סכום קבוע שהייתי מוכנה להפסיד בעסקה, אז הגודל זז לפי מידת הביטחון שהרגשתי, ותמיד הרגשתי הכי בטוחה רגע לפני ההחלטות הכי גרועות.

כשסוף סוף קבעתי את הסכום שאני מסכנת בכל עסקה בודדת והפסקתי להזיז אותו, רצף ההפסדים נגמר. לא בגלל שהניתוח שלי השתפר באותו שבוע, כי הוא לא השתפר. אותן החלטות, בגודל הנכון, הפסיקו להיערם לבור שלא יכולתי לצאת ממנו.

השינוי האחד הזה הוא מה ששמר על החשבון מלהגיע לאפס, וזו הסיבה שהסעיף הראשון ברשימה הזו הוא גודל פוזיציה ולא משהו שקשור לכניסות.

השינוי האחד שמזיז את המספר הכי הרבה

אם אתה מתקן רק דבר אחד, תקן את הגודל. זה חשבון ולא שיקול דעת, אז זה עובד גם בימים שבהם שיקול הדעת שלך לא עובד.

חשב את זה בסדר הזה, לפני הכניסה:

• החשבון הוא 2,000. אחוז אחד ממנו הוא 20. זה המקסימום שהעסקה הזו יכולה לעלות לך.
• הכניסה היא 50.00 והסטופ לוס הוא 47.00, אז כל יחידה מסכנת 3.00.
• 20 חלקי 3 זה 6. אתה קונה 6 יחידות, לא את המספר שהרגיש נכון.

הסדר חשוב. רוב הסוחרים המפסידים בוחרים קודם את הגודל ואז מחפשים סטופ לוס שמתאים לו. עשה את זה הפוך: השוק קובע את הסטופ לוס שלך והמתמטיקה קובעת את הגודל. עוד על זה בשיעור ניהול סיכונים במסחר.

שאלות נפוצות

מה הטעות הכי גדולה במסחר?

אם מודדים לפי כמה מהר היא מחסלת חשבונות, לסכן יותר מדי בעסקה אחת. אם מודדים לפי כמה אנשים היא פוגעת, לא להחזיק תוכנית כתובה, כי כל טעות אחרת בעמוד הזה נהיית קלה יותר כשאין מה להפר. השתיים קשורות: תוכנית היא בעיקר אוסף של החלטות על גודל, שהתקבלו כשהיית רגוע.

חשבון גדול יותר יפתור את זה?

לא. כל מספר למעלה הוא אחוז, ולאחוזים לא אכפת כמה כסף יש בחשבון. סוחר שמסכן 20% לעסקה מפסיד חשבון של 50,000 באותה דרך שבה הפסיד חשבון של 500, רק לאט יותר בהתחלה ויקר יותר בסוף.

כדאי לי לחזור לחשבון דמו?

כדי ללמוד את הפלטפורמה, כן. כדי לתקן אחת משש הסיבות שלמעלה, ברוב המקרים לא. חמש מתוך השש הן רגשיות, והרגש לא נמצא שם כשהכסף לא אמיתי. חשבון אמיתי קטן מאוד מלמד אותך על עצמך יותר מחשבון דמו גדול.

כמה זמן עד שאפסיק להפסיד?

אין מספר כן, ומי שנותן לך מספר מוכר משהו. מה שכן אפשר למדוד זה אם ההפסד הממוצע שלך קטן, ואם בעמודה “עמדתי בתוכנית (כ/ל)” ביומן שלך יש יותר ויותר תשובות כן. שני הדברים האלה זזים לפני שהיתרה זזה.

זו האסטרטגיה שלי או שזה אני?

עשרים עסקאות מתועדות יגידו לך, ושום דבר אחר לא. רוב האנשים מניחים שזו האסטרטגיה, מחליפים אותה, וכך אף פעם לא מגיעים לעשרים עסקאות עם אותה גישה. זו סיבה בפני עצמה להפסיד כסף, וכנראה הנפוצה מכולן.

בקצרה

הסוחרים שמפסיקים להפסיד כסף כמעט אף פעם לא עושים את זה בזכות סיגנל טוב יותר. הם עושים את זה כשהם הופכים כל עסקה לקטנה מספיק כדי שאפשר יהיה לשרוד טעות, כשהם סוחרים פחות, כשהם כותבים את היציאה לפני הכניסה, וכשהם מנהלים תיעוד כן מספיק כדי להתווכח איתו.

שום דבר מזה לא מרגש, ושום דבר מזה לא למכירה. זה פשוט מה שנשאר אחרי שמורידים את כל מה שלא עובד.